שבעה הגיגים מקבוצת מחקר רשתית על התודעה החדשה

פוסט אורח כבוד מאת נועם מנלה

על התודעה
שבעה הגיגים מקבוצת מחקר רשתית על התודעה החדשה

  1. הבסטה המחקרית שלי עוסקת בחקר הצייטגייסט (רוח התקופה – אוסף הדיעות, המוסכמות, הרעיונות והשקפות העולם המאפיינים תקופה מסוימת (ויקיפדיה) והמתקבצים לכדי תודעה משותפת). הנוכחי ולאופן בן הרשת משחקת תפקיד מכריע בעיצובו.

  2. עיקרון אקסלרוד – על-פי אקסלרוד, רמת האמון בין המשתתפים חייבת לגדול ככל שכמות האינטראקציות גדולה יותר. לכאורה רמת האמון הבין אישי צריכה אם כך לעלות כי רמת האינטראקציות בין אנשים היא הגבוהה אי פעם. לטעמי מדובר בתהליך אין סופי של עליות וירידות, או בעצם מערכת ביולוגית של טורף (חושפי השקרים) ונטרף (הזייפנים והרמאים ברשת). כשכל צד משכלל את אסטרטגיית הפעילות שלו. צריך לזכור שכולנו ברשתות מציגים את עצמנו ברמה מסוימת של זיוף כלפי העולם. בדומה להתנהלות שלנו במערכות הכרויות. רמת האמון הכללית נקבעת זמנית על-ידי אירועים גדולים המטים את הכף לצד זה או אחר. (לצורך המחשה פרשת עוזי ווייל פגעה קשות ברמת האמון בגיוס המונים עד שחלה התאוששות).

  3. ״הפער התפקידי״ או פירמידת מסלאו, היחס ההפוך
    אנו רגילים לחלק את העולם על-פי גילאים. דור האיקס ודור ה-Y. זוהי החלוקה הקלאסית.
    הפער הגדול ביותר אותו אני פוגש כיום אינו גילאי, מעמדי או שייך להון אלא בעיקר למעמד בתוך הארגון. ״הפער התפקידי״.
    שני אנשים בעלי אותה השכלה, הכנסה, מגורים המשמשים בתפקידים ברמות שונות בארגון נמצאים במקום שונה ביחסם לרשת. הראשון, הבכיר, יגלה שמרנות, חרדה, סגירות ויפעל כנגד ערכי הרשת (פתיחות, שקיפות) בעוד השני יפעל להחדרת הרעיונות הללו לארגון. מכאן אנו רואים שהיחס בפירמידה התהפך. ככל שאתה יותר בכיר, אתה יותר חרדתי והישרדותי ולמעשה תימצא בתחתית הפירמידה. ככל שאתה יותר זוטר אתה תנסה לפעול להגשמה העצמית שלך דרך ערכי הרשת. כוחו של הפרט עולה בתוך הארגונים. ולמעשה השינוי לא יגיע מלחץ מבחוץ אלא מלחץ מבפנים (ע״ע המאמר מהאקונומיסט: The Enemy Within – http://www.economist.com/news/business/21659776-rogue-employees-can-wreak-more-damage-company-competitors-enemy-within

    מקרה מעניין נוסף שייך  לעובדים שחשפו את משכורותיהם בגוגל: השרשור של המשכורות בגוגל רק מוכיח שוב שהפער כיום בין אנשים על תפיסת העולם השיתופי אינו גילאי (מבוגרים מול צעירים) או עשירים מול עניים. אלא תפקידי. העובד בגוגל מוכן לחשוף משכורות בעוד בן גילו, דורו והשכלתו שנמצא בתפקיד אחד מעליו כבר לא מוכן. גם זה שחשף את המשכורת ברגע שיתקדם בארגון סביר שיתנגד לזה. זיזק מדבר על הרס השיטה מתוכה. כמו באומנויות לחימה כאשר אתה משתמש בכוח של היריב כנגדו. זה בדיוק מה שאנו רואים היום. רעיונות אלטרנטיביים משפיעים על אנשים בתוך ארגון ואלו מתחילים לפעול כנגד הארגונים והמוסדות מבפנים. http://blogs.wsj.com/digits/2015/07/21/ex-google-employee-exposes-unequal-pay-with-spreadsheet/

  4. ארגונים הם גטאות רעיוניים וערכיים היוצרים אינדוקטרינציה פשיסטית ומוסרית כדי לשמור את ״הנתינים״ מחוץ לצייטגייסט הכללי. כרגע נראה שהחומה הזאת נשברת (סוני, רדיט, גוגל, גווקר, בנקים ועוד).

  5. חוק מקלוהן – מדבר על כך שטכנולוגיה חדשנית הנכנסת למקום שקפא בזמן היא כמו אבן צור המייצרת אש, זאת מתפשטת ומייצרת מהפיכה.נראה שאנו בגל חדש של הקרסת העולם הישן אבל שונה מ-2011. המחאות אינן ברחוב וכנגד מדינות אלא באמצעות תופעת האלטרנטיביזם.

  6. אלטרנטיביזם – הדבר המשמעותי ביותר המתרחש בצייטגייסט הנוכחי. כל גוף שלא ישתנה ימצא את עצמו בתחרות מול אלטרנטיבה של קופיטליזם. זה נכון ברמת מדינה ותאגידים. הכלכלה השיתופית היא ביטוי קלאסי לתופעה. ניתן לראות גם יצירת אלטרנטיבה לפעילות מדינות כמו פרויקט ״שבוס״ לתחבור ציבורית בירושלים בשבת.

  7. פיאודליזם צוקרברגי או קופיטליזם – מי ישרוד בעתיד הקרוב הפיאודלים החדשים (האוברים, הצוקרברגים) או המרחב הקופיטליסטי? התשובה אין אחד בלי השני. יחסי תלות. לכן מחזיקי הפלטפורמות יהיו בעלי האדמות אבל מתחתם יהיה לאריסים כלכלה אדירה משלהם. האריסים לא יצליחו בלי הצוקרברגים והם כמובן תלויים בנו. הם בעלי האדמות ואנו נהנים מאפשרויות חדשות ואדירות וחופש ביטוי שלא ידענו. ככה ״הפשיזם העסקי״ ורוח החופש חיים ביחסי תלות בכלים שלובים.

 

 

2 תגובות
  1. מכלוף עידן
    מכלוף עידן says:

    כל הכבוד לנעם על המצאת המושג קופיטליזם. עכשיו צריך לחקור את הקופיטליזם מהסוג של גט טקסי, אובר, איירביאנבי, משלוש זוויות מרקסיסטיות: א, מהם כוחות הייצור הקופיטליסטיים: מכונות, הון, עבודה. ב, מהם יחסי הייצור בין בעלי כוחות הייצור הקואופטליסטים (אדונים כמו צוקרברג) לבין מחוסרי כוחות הייצור. ג, מהו מבנה העל המשפטי, פוליטי, דתי, אמנותי הקופיטליסטי

    הגב
  2. הלו קיטי
    הלו קיטי says:

    לגבי הנקודה השניה – נכונה רק אם אותה אינטראקציה מתרחשת בין אותם פרטים – ולא למשל בין חברה לאדם פרטי כשאין קשר בין הנציג הספציפי לבין מבקש השירות. כך גם לגבי יתר האינטראקציות – רק כאשר הן מתרחשות יותר ויותר בין שני אנשים זהים, יכול להתבסס אמון רב יותר.
    להבדיל אלפי הבדלות מהשעמום הקיומי של החיים בעיר (enui), שבו מספר האינטראקציות הולך וגובר אבל הן חסרות כל משמעות.

    הגב

השאירו תגובה

Want to join the discussion?
Feel free to contribute!

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *