כשחוכמת ההמונים פוגשת כסף

 

קשה להאמין שרק 7 שנים חלפו מיום שעלתה הפלטפורמה הראשונה למימון המונים לאוויר (פברואר 2008, אינדיגוגו, למתעניינים). במהירות מסנוורת הגיעה השיטה הפשוטה והגאונית הזו לכל פינות העולם, ולכל תחומי חיינו. דומה שאין כיום כבר צורך להציג את עקרונות השיטה. אולם אפשר בהחלט לעצור רגע ולבדוק לאן היא הולכת, ומה יהיה אתה מחר בבוקר (והכוונה היא למחר בבוקר!).

 

אמנם פגשנו בשנים האחרונות פרוייקטים רבים ומרגשים בפלטפורמות השונות, מצעצועי טכנולוגיה משעשעים ועד קמפיינים לתיקון עולם. אולם למעשה, כל מה שקרה עד כה לא היה יותר מסיפתח, ניסוי כלים בעצימות נמוכה, סוג של אימון על יבש. שכן כל הפרוייקטים שעלו בקיקסטארטר, אינדיגוגו, הדסטארט והפלטפורמות האחרות, פנו אל הכסף ה"מיותר" שנשאר לנו בארנק בסוף החודש. כל הפרוייקטים הציגו גאג'טים שמעולם לא התכוונו לרכוש, או פרוייקטים להצלת העולם שיום אחד אולי עוד נרתם אליהם. כל זה היה טוב ויפה ומשמח עד מאוד. עכשיו, הגיע הזמן להתכונן למהפך הגדול. זה שישנה באופן מהותי וייסודי את האופן שבו אנחנו, כל אחת ואחד מאתנו, מנהלים את חיינו הפיננסיים היומיומיים, ומין הסתם יהפוך על פיה גם את כלכלת העולם. ההוקוס-פוקוס הזה אינו נבואה או ספקולציה, אלא הייקש מחוייב מציאות של השתלשלות הנסיבות המתרחשת כרגע סביבנו, בשני מישורים עיקרים, ובעקבותם עוד כמה משניים:

 

מימון המונים של מוצרי ייסוד

יותר ויותר מאתנו כבר התרגלנו לרכוש באינטרנט. רק לפני שנים אחדות עוד התלבטנו אם להקליד את מספר האשראי שלנו באמזון לרכישת ספר נדיר, והנה היום אנחנו כבר מזמינים על בסיס יומי כרטיסים לקולנוע, עורכים את הקניות בסופר ומשלמים ארנונה מבלי לחשוב פעמיים באמצעות הרשת. אם כך הדבר, למה בעצם שנסתפק במדף הסטנדרטי שהכרנו בסופר? והרי באפשרותנו לרכוש יוגורט שהוא לא רק זול יותר, אלא גם כזה שהוכן מחלב של פרה שלא הופרדה מהעגל שלה (למשל), וקורנפלקס אקולוגי (לדוגמה) ויין שמשווק בשיטת סחר הוגן, והכסף עליו מגיע ישירות לבוצרי הענבים? בעצם, אין כבר כל סיבה לרכוש את המוצרים הבסיסיים שלנו מאותם קונגלומרטים ענקיים, שהסיבה היחידה שהם אי פעם הגיעו לידינו הייתה שהם פשוט היחידים שהיו על המדף. את כל הקטנים והטובים הם דאגו לדחוק הצידה. אז מעכשיו, המדף הוא אינסופי, ורק אנחנו, ביחד, נחליט מי יעלה עליו. ברוכים הבאים לעידן מימון ההמונים למוצרי ייסוד, עידן בו היצרן של הלחם והחמאה שלך יצטרך להוכיח שהוא ראוי לקבל את הכסף שלך. כי ממש לידו יהיו עוד יצרנים של לחם ועוד יצרנים של חמאה, וכולם מביאים עולם שלם של ערכים אמיתיים. כשזה יקרה (וזה בעצם כבר קורה – ע"ע מחאת הפלפלים למשל), השיח כבר לא יהיה רק על שאריות הכסף שלנו, אלא על הנתח העיקרי שלו: כל התנהלותנו הכלכלית היומיומית, מרכישת רכב, דירה או ביטוח פנסיוני ועד מתנות ליומולדת, תעבור בפלטפורמות למימון המונים. העסקים השונים (יצרנים ויבואנים) לא יצטרכו יותר את הבנקים וחברות האשראי כדי להתפתח, אלא יפנו ישירות לציבור. אולי כרגע זה נשמע מדע בדיוני, אבל הי, רק לפני שני עשורים לא היו כאן גוגל, פייסבוק ויוטיוב.

 

מימון המונים להשקעות

אובמה, חסיד נלהב מאוד של השיטה, העביר בסנאט כבר באפריל 2013 חוק המאפשר השקעה במניות באמצעות מימון המונים. דרכו של החוק התגלגלה בעצלתיים בצינורות המערכת הפיננסית האמריקאית, אבל שום דבר לא יכול היה לעצור אותו. בספטמבר הקודם (לפני שנה) נפתחה רשמית הרגולציה האמריקאית לאופציה של בורסה פתוחה על גבי פלטפורמות למימון המונים, ובעקבותיה כמובן יישרו קו מייד כל מערכות הפיננסים בעולם. גם אצלנו כאן בלוואנט נפרץ כבר הסדק בחומה, וכל חברות ההשקעות, מהקטנות ועד הגדולות ביותר, תופסות עמדות סביב הפלטפורמות השונות כדי להתכונן לשריקת הזינוק: הרגע שבו הכסף הגדול, זה שנאסף מכל החסכונות של כולנו, זה שישב עד כה בבנק, ושומש לצרכים ספקולטיבים אפלוליים שיעילותם הוכחה כמוטלת בספק, הכסף שקובע באמת לאן נוטה כדור הארץ – יעבור לתוך פלטפורמות מימון ההמונים. מדוע? כי אי אפשר להתווכח עם ההגיון שבפיזור ההשקעות שלך על פני מאות פרוייקטים חדשניים, אשר כל אחד מהם מגיע עם קהילה משל עצמו, ודוהר ברחבי הרשת במהירות שאפשר לבחון אותה ולעקוב אחריה בזמן אמת. זו צורת חשיבה ואופן השקעה כל כך הרבה יותר חכם ומשוכלל, שאין שום אפשרות לעצור את התפשטותו.

 

מימון המונים לצרכי ולידציה

עד כה, נהוג היה לשבח סוחרים ממולחים בברכת "הוא יכול למכור קרח לאסקימוסים". והרי מחשבה: במקום למכור קרח לאסקימוסים, לא יותר חכם לשאול את האסקימוסים (כמטאפורה, כן?) מה הם באמת צריכים? מימון המונים מציב את עולם המסחר במידה מסויימת במקום המופלא שבו הוא התחיל: יצרן מזהה צורך, ועונה עליו עם מוצר המותאם לצורך הזה. כמה פשוט, כמה נכון. במשך השנים ההגיון הזה טיפה נשחק כשהתגלה כוחו של המיתוג, ויצרנים התחילו להשקיע פחות בפיתוח מוצרים שבאמת נחוצים, ויותר בטכניקות מכירה משוכללות של מוצרים לא נחוצים. בפלטפורמות מימון ההמונים השאלה הראשונה העומדת על הפרק היא האם המוצר או השרות המוצב שם באמת נחוץ למישהו. אם הוא לא – אין שום דרך לעקוף את זה. מצד שני, מכיוון שהמוצר עדיין לא יוצר, אף אחד לא הפסיד כלום. פשוט משנים כיוון ומחפשים מוצר שכן נחוץ. כמה פשוט – ככה הגיוני.

 

מימון המונים ככלי שיווקי

ההמשך המתבקש של המשוואה הזו הוא בהקשר השיווקי-פרסומי. עד כה היה תפקידו של עולם הפרסום לצייר מקסמי שווא סביב אותם מוצרים לא נחוצים. על גבי פלטפורמת מימון ההמונים אין צורך במקסמי שווא. להייפך – ככל שתייטיב להבליט ולהדגים את המוצר עצמו, תגדיל את סיכויי ההצלחה שלו. גם הפרסום חוזר למעשה לתפקידו הראשוני, הפשוט וההגיוני: לספר לציבור על המוצר העומד לפניו.

 

כל אילו ועוד צופן לנו העתיד הממש ממש קרוב על גבי פלטפורמות מימון ההמונים. על כן אין זה מפתיע שכל בעלי המקצוע בתחומים הרלוונטים מפנים עיניהם ועוקבים בדריכות אחר התפתחות התחום. שווה מאוד לעקוב.

 

כל זאת ועוד במדריך לבנייה והפצה של קמפיין מימון המונים.

שווה לעקוב

הרכבת שלנו טסה מהר מאוד. עוד לא הספקנו לסכם את פרוייקט האופניים ללא שרשרת כמו שצריך, ולהרהר במסקנות קמפיין עלה ירוק, והנה נולד לנו קמפיין חדש ומרגש (אלא מה) – הדרך הביתה. דפני ליף ויעל דקלבאום עולות על קרוואן, ויוצאות לחרוש את הארץ לאורכה ולרוחבה, כדי לאסוף תובנות מאנשים. זה הולך להיות הפרוייקט הארוך, ואולי המורכב ביותר שעשינו עד כה. מעניין מאוד לאן הוא יגיע, אבל לא פחות מעניין לחפור ולגלות גם את הדרך. למצוא כיוונים חדשים לקחת אליהם כרגע, כשזה עוד לגמרי בתולי. שווה לעקוב.

 

 

שבעה הגיגים מקבוצת מחקר רשתית על התודעה החדשה

פוסט אורח כבוד מאת נועם מנלה

על התודעה
שבעה הגיגים מקבוצת מחקר רשתית על התודעה החדשה

  1. הבסטה המחקרית שלי עוסקת בחקר הצייטגייסט (רוח התקופה – אוסף הדיעות, המוסכמות, הרעיונות והשקפות העולם המאפיינים תקופה מסוימת (ויקיפדיה) והמתקבצים לכדי תודעה משותפת). הנוכחי ולאופן בן הרשת משחקת תפקיד מכריע בעיצובו.

  2. עיקרון אקסלרוד – על-פי אקסלרוד, רמת האמון בין המשתתפים חייבת לגדול ככל שכמות האינטראקציות גדולה יותר. לכאורה רמת האמון הבין אישי צריכה אם כך לעלות כי רמת האינטראקציות בין אנשים היא הגבוהה אי פעם. לטעמי מדובר בתהליך אין סופי של עליות וירידות, או בעצם מערכת ביולוגית של טורף (חושפי השקרים) ונטרף (הזייפנים והרמאים ברשת). כשכל צד משכלל את אסטרטגיית הפעילות שלו. צריך לזכור שכולנו ברשתות מציגים את עצמנו ברמה מסוימת של זיוף כלפי העולם. בדומה להתנהלות שלנו במערכות הכרויות. רמת האמון הכללית נקבעת זמנית על-ידי אירועים גדולים המטים את הכף לצד זה או אחר. (לצורך המחשה פרשת עוזי ווייל פגעה קשות ברמת האמון בגיוס המונים עד שחלה התאוששות).

  3. ״הפער התפקידי״ או פירמידת מסלאו, היחס ההפוך
    אנו רגילים לחלק את העולם על-פי גילאים. דור האיקס ודור ה-Y. זוהי החלוקה הקלאסית.
    הפער הגדול ביותר אותו אני פוגש כיום אינו גילאי, מעמדי או שייך להון אלא בעיקר למעמד בתוך הארגון. ״הפער התפקידי״.
    שני אנשים בעלי אותה השכלה, הכנסה, מגורים המשמשים בתפקידים ברמות שונות בארגון נמצאים במקום שונה ביחסם לרשת. הראשון, הבכיר, יגלה שמרנות, חרדה, סגירות ויפעל כנגד ערכי הרשת (פתיחות, שקיפות) בעוד השני יפעל להחדרת הרעיונות הללו לארגון. מכאן אנו רואים שהיחס בפירמידה התהפך. ככל שאתה יותר בכיר, אתה יותר חרדתי והישרדותי ולמעשה תימצא בתחתית הפירמידה. ככל שאתה יותר זוטר אתה תנסה לפעול להגשמה העצמית שלך דרך ערכי הרשת. כוחו של הפרט עולה בתוך הארגונים. ולמעשה השינוי לא יגיע מלחץ מבחוץ אלא מלחץ מבפנים (ע״ע המאמר מהאקונומיסט: The Enemy Within – http://www.economist.com/news/business/21659776-rogue-employees-can-wreak-more-damage-company-competitors-enemy-within

    מקרה מעניין נוסף שייך  לעובדים שחשפו את משכורותיהם בגוגל: השרשור של המשכורות בגוגל רק מוכיח שוב שהפער כיום בין אנשים על תפיסת העולם השיתופי אינו גילאי (מבוגרים מול צעירים) או עשירים מול עניים. אלא תפקידי. העובד בגוגל מוכן לחשוף משכורות בעוד בן גילו, דורו והשכלתו שנמצא בתפקיד אחד מעליו כבר לא מוכן. גם זה שחשף את המשכורת ברגע שיתקדם בארגון סביר שיתנגד לזה. זיזק מדבר על הרס השיטה מתוכה. כמו באומנויות לחימה כאשר אתה משתמש בכוח של היריב כנגדו. זה בדיוק מה שאנו רואים היום. רעיונות אלטרנטיביים משפיעים על אנשים בתוך ארגון ואלו מתחילים לפעול כנגד הארגונים והמוסדות מבפנים. http://blogs.wsj.com/digits/2015/07/21/ex-google-employee-exposes-unequal-pay-with-spreadsheet/

  4. ארגונים הם גטאות רעיוניים וערכיים היוצרים אינדוקטרינציה פשיסטית ומוסרית כדי לשמור את ״הנתינים״ מחוץ לצייטגייסט הכללי. כרגע נראה שהחומה הזאת נשברת (סוני, רדיט, גוגל, גווקר, בנקים ועוד).

  5. חוק מקלוהן – מדבר על כך שטכנולוגיה חדשנית הנכנסת למקום שקפא בזמן היא כמו אבן צור המייצרת אש, זאת מתפשטת ומייצרת מהפיכה.נראה שאנו בגל חדש של הקרסת העולם הישן אבל שונה מ-2011. המחאות אינן ברחוב וכנגד מדינות אלא באמצעות תופעת האלטרנטיביזם.

  6. אלטרנטיביזם – הדבר המשמעותי ביותר המתרחש בצייטגייסט הנוכחי. כל גוף שלא ישתנה ימצא את עצמו בתחרות מול אלטרנטיבה של קופיטליזם. זה נכון ברמת מדינה ותאגידים. הכלכלה השיתופית היא ביטוי קלאסי לתופעה. ניתן לראות גם יצירת אלטרנטיבה לפעילות מדינות כמו פרויקט ״שבוס״ לתחבור ציבורית בירושלים בשבת.

  7. פיאודליזם צוקרברגי או קופיטליזם – מי ישרוד בעתיד הקרוב הפיאודלים החדשים (האוברים, הצוקרברגים) או המרחב הקופיטליסטי? התשובה אין אחד בלי השני. יחסי תלות. לכן מחזיקי הפלטפורמות יהיו בעלי האדמות אבל מתחתם יהיה לאריסים כלכלה אדירה משלהם. האריסים לא יצליחו בלי הצוקרברגים והם כמובן תלויים בנו. הם בעלי האדמות ואנו נהנים מאפשרויות חדשות ואדירות וחופש ביטוי שלא ידענו. ככה ״הפשיזם העסקי״ ורוח החופש חיים ביחסי תלות בכלים שלובים.

 

 

כמה מילים על מילים

בראשית היו טכנולוגיים. בראשית זאת אומרת לפני משהו כמו 15 שנה, כשהאינטרנט פרץ לחיינו. אנשי הפרסום הקלאסי עסקו בשאלה המיותרת האם מדובר באבולוציה או רבולוציה, ובינתיים אנשי תוכנה השתלטו על מרחב השיווק הדיגיטלי. הם הציעו למפרסמים את החלום הרטוב שלהם: אנחנו ניקח את המסר שלך, ונחבר אותו בדיוק לאדם שצריך לשמוע אותו כרגע – ורק לו. באותה שנייה שחולפת בראשו של נהג פלוני המחשבה על שדרוג האוטו – בום! הוא מקבל פרסומת לדגם החדש של טויוטה. תוסיפו על זה אלגוריתם שמוציא לך נתונים מדוייקים על מה שקורה עם כל שקל שאתה שם במדיה, וקיבלת את "צ'רלי בממלכת השוקולד" של הפרסומאים. במשך הרבה מאוד זמן שיווק דיגיטלי היה, למעשה, חיבורים מתמטיים. גיקים פסוקי בלורית זקפו חזה וצייצו לעולם, פחות או יותר, את המסר הבא: "איך אומרים" זה פאסה. מה שהולך היום זה "מה אומרים למי".

המשך קריאה…

30 חותרים, קבוצת וואטסאפ אחת ו 150,000 ש״ח האדסטארט חדש מבית תוצרת

אחרי כנסת פתוחה, איציקידנה והתזמורת המתגלגלת, סיימנו זה עתה קמפיין מורכב, שאפתני, אולי אפילו יומרני. מדובר בנבחרת חתירה בדרגון בוט, אוהלו דולפינס, שבקשו להגיע לאליפות העולם. לשמחתנו (הרבה, יש לומר) הקמפיין הסתיים בהצלחה: 297 תומכים אספו 150,390 ש"ח. נראה שעשינו שם כמה מהלכים לא בלתי מעניינים, וחשבנו לשתף ולהעלות אותם על הכתב עכשיו, כי מחר כבר נשכח הכל…

הדרקונים מישראל בדרך לאליפות העולם

הדרקונים מישראל בדרך לאליפות העולם

המשך קריאה…

מלחמת התודעות

* פוסט אורח – נעם מנלה

אנו רגילים לחלק את העולם לצעירים המבקשים שינוי ולמבוגרים, האוחזים בקרנות המזבח של העולם אותו הם מכירים ואיתו הם הצליחו. לדעתי החלוקה הקלאסית הזאת מאבדת אחיזה ואינה מתארת נכונה את הכוחות הפועלים והמחוללים שינוי טקטוני בעולם כיום. מעבר לכך, חלוקה לצעיר-מבוגר מנתקת את המבוגרים מהמהיפכה האדירה המתרחשת סביבם, ומאפשרת להם לפטור אותה כשטויות של צעירים חסרי מנוח. אני מבקש להציע חלוקה אלטרנטיבית, כזאת שאינה תלוית גיל אלא תלוית תודעה.

המשך קריאה…

חמישה טיפים לארגונים, איך להתמודד עם הכלכלה השיתופית

כשאני צריך לתלות תמונה וצריך לעשות חור בקיר,  אשתמש במקדחה היקרה שקניתי והיום היא תקועה, מחוסר שימוש, בפינת כלי העבודה . מצד שני במקום להוציא מאות שקלים על מקדחה שתעלה אבק, למה שלא אבדוק מי באיזור שלי משכיר מקדחה ואשכיר ממנו לשעה בהוצאה הרבה יותר נמוכה.

זו תמצית הכלכלה השיתופית (או כלכלת השיתוף). זו מערכת יחסים קהילתית בה מצד אחד יש בבעלותינו משהו שלא נמצא בשימוש תדיר ומצד שני יש אנשים שצריכים אותו, אז למה ששני הצדדים לא ירוויחו? אני לא צריך את המוצר עצמו, אני צריך רק שירות שיספק לי אותו, איך לתקשר עם מי שמציע את מה שאני צריך.

המשך קריאה…

הלקוחות הם הפרסומאים הטובים ביותר שלך. פרסום מבוסס קהילה

במגרת הפרדיגמות שכולנו אימצנו בבית הספר לפרסום/שיווק/מנהל עסקים, ושהגיע הזמן לזרוק אותן לפח, אפשר למצוא גם את זו: היחס שלנו ללקוחות הקיימים שלנו מתכנס פחות או יותר תחת הכותרת "שימור לקוחות", שזה קצת מזכיר את הזוגות האלה שבהם אחד מבני הזוג שווה בעליל הרבה יותר מהשני, ואז האנדרדוג מבין השניים קם כל בוקר, מודה לאל שהשני עדין לא זרק אותו, ומחכה לרגע שזה יקרה.

לעומת זאת, לכל הלקוחות הפוטצניאלים שמסתובבים בעולם, כל אותם אלה שעדין לא התנסו במוצר שלנו, אנחנו פונים בחזה נפוח ופרצוף רב רושם, פורסים את כל הנוצות ומנסים למשוך את תשומת לבם בעזרת מבחר פטנטים ולהטים, בתוך בליל המפרסמים והמסרים האחרים שניתכים עליהם ללא הפסק דרך שלל אמצעי המדיה.

כמה טפשי, בעצם.

המשך קריאה…

מימון המונים – האם הגדולים גם מוזמנים?

לאחרונה נזדמן לי להפגש עם ליאנה וולפסון, עוזרתו (יש מילה כזו?) האישית של דיוויד סייבל מנכ"ל יאנג אנד רוביקום ואשה מעניינת בזכות עצמה (תודה לאדם אבנון על הקונקשן). בסופה של פגישה בה ליאנה שאלה ואני עניתי כמייטב יכולתי כל מה שאני יודע אודות קראודפנדינג, הציגה בפני ליאנה שאלה שהיא אולי מתבקשת, אבל לא ניתקלתי בה עד כה: מה קורה עם השחקנים הגדולים בשוק? האם יש להם מקום בזירת הקראודפנדינג, או שזה משחק של עסקים קטנים ובינוניים בלבד?

המשך קריאה…